'כל מלחמה שתלחם בתוכך חייבת לחכות. אתה חייב לחזור הביתה ולהילחם בזה.' אבל נחשו מה? לא נצטרך לחכות שנה שלמה למכתב החשוב של קארה כדי למצוא את ספנסר בטבע הפראי של אפריקה. כפי ש 1923 פרק 4 ('מלחמה וגאות הטורקיז') חושף, מעשי האיבה במונטנה התרחשו שלושה חודשים שלמים לפני מה שראינו מחייו כצייד והחיזור הסוער שלו עם אלכסנדרה. וכשהיא מגלה את ערימת המכתבים הבלתי נפתחים בחפציו, כשהם מתרווחים בביתן באוויר הפתוח על רצועת חוף מבודדת, הגילויים במכתב האחרון הם תשובה לשאלה היכן יוכלו האוהבים לעשות את הקבוע שלהם. בית. ספנסר, ואלכסנדרה לצידו, יחזור מיד לעמק גן העדן. והוא מביא איתו את הרובים שלו.
גם דבר טוב. בעקבות המארב שתוזמר הכבש הנוכל באנר קרייטון, ג'ייקוב דאטון חי, אבל בקושי יציב מרותק למיטתו. לאחיינו ג'ייק יש כנף רעה, אבל הוא זקוף, וזה יותר ממה שאנחנו יכולים לומר על ארוסתו אליזבת, שגם היא מתאוששת אך סובלת מחום. וכשאביה החווה מת - בוב סטפורד נכרת במארב הצאן של בני הזוג דאטונים - אמה של אליזבת, בוורלי (ג'סלין גילסיג) הגיעה לחווה כדי לאסוף את בתה הפצועה, לבטל את נישואיה לג'ייק, לחזור מזרחה, ו לעזוב את המקום הנורא הזה לתמיד. תחשוב שוב, בוורלי. קארה אומרת שהחווה היא הבית של אליזבת עכשיו, אם היא תבחר בו, מה שהאישה הצעירה עושה מיד. ואחרי מאבק סטירה - בחווה הזו יש רק אישה אחת שנותנת את הפקודות, וזו לא גברת סטאפורד - קארה שולחת את האישה עם גופת בעלה המת בגרירה.
גם עומק השאיפה של באנר נחשף. זה לא היה זעם עיוור שהעניק השראה למארב, אלא תוקפנות מחושבת. מתוך אמונה שהוא הרג את ג'ייקוב, הוא מתכנן לקחת לעצמו את כל חוות ילוסטון, וניגש לבחור העשיר המרושע דונלד ויטפילד (טימותי דלטון) לתמיכה כספית וחומרית. ויטפילד הוא ברון כורים שחי באחוזה מאבן ורודה עם מכוניות מפוארות בחניה, ואין לו חרטה על מה שנראה שקרה לג'ייקוב דאטון. אבל הריגת מלך לא הופכת אותו למלך. זה הופך אותו למתנקש. ווויטפילד לא ייתן מכשיר בוטה כמו באנר מזומן כדי לשכור חמושים מבלי להוציא תחילה הבטחות שזכויות המינרלים והכרייה היקרים של הילוסטון יהיו שלו באופן בלעדי. ויטפילד גם מוסר אזהרה שמדברת בבירור על חוסר הרחמים שלו. 'דע את זה, באנר. אם אתה משקר לי, אם אתה גונב ממני, אני לא אהרוג אותך סתם. אני אהרוג את אשתך. אני אעיר אותה בחיים, ואקבר את ילדיך במחבואה המזוין'.
יעקב מתעורר כשקארה מתפללת להדרכה לצדו. 'אתה תהיה המנהיג. זה רק חיים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד. אין להילחם עד שספנסר יגיע לכאן.' וקארה מעכבת את ג'ייק וזיין מלרדוף אחרי אנשיו של באנר כשהם גונבים חצי מעדר הבקר של החווה. זו הקרבה כבדת משקל, אבל אחת ירה מבינה. כי בבוזמן, כשקארה מגיעה במקומו של ג'ייקוב לאסיפה החודשית של התאחדות בעלי החיים, היא לא אומרת מילה על הפיגוע לשריף מקדואל ולבעלי החווה והכבשים שנאספו. במקום זאת, היא אומרת שג'ייקוב נמצא בוויומינג ורודף אחרי גנבי הבקר, והיא עורכת הצבעה כדי לאשר את סמכות המעצר של הסוכנות. באנר לא יכול למחות בפומבי מבלי להודות שהוא תקף את הדאטונים, אז במקום זאת הוא מתעמת עם קארה באופן אישי, שיורק מיד בפרצופו של הכבש ואומר לו שימיו ספורים. 'אני לא יכול לחכות שתכיר את האחיין שלי.' והיא לא מתכוונת לג'ייק.
בחוץ בפנימייה, יותר ויותר אכזריות נגרמות לצעירות האינדיאניות המוחזקים שם. נאלצת לקצור פירות כשהן מקשיבות לנזירות המבטלות את מסורות הנוודים העתיקות של בני עמן, ומגנה על חברתה באפוקסטי (לינה רובינסון) מפני התעללות פיזית ומקבלת חפירה לפנים על מאמציה, מכות עם שליטים בזמן שהיא קשור לכיסא, ואמבטיה הכוללת ניקוי צמר פלדה נוראי. חוסר השוויון הזה חייב להיפסק. הגיע הרגע לפעול. באותו לילה, טונה עוטה על עצמה צבעי מלחמה מאולתר ומצמידה את האחות מרי עם שק מלא בתנ'ך - צדק פואטי ללא ספק - לפני שחנקה את מענה. 'דע שזו הארץ ההורגת אותך,' היא רותחת בשפת האם שלה. ' אני אני הארץ, ו אני אני הורג אותך.' המשאלה שלנו לטיונה לברוח מהמקום הנורא הזה התגשמה - מי רוצה להתערב שהיא בסופו של דבר מצטרפת לדאטונים בקרב על אדמתם?
'יש רק שלוש תשובות לתפילה. כן, עדיין לא, ויש לי משהו אחר בראש בשבילך.' כפי שמבהיר קריינותה של אלזה דאטון חסרת הגוף, זוהי משפחה שאינה מסתמכת על מושג ריק כמו תקווה. המסירות של קארה לאמונתה היא מוחלטת, והדאטונים עשויים להשאיר מקום לנסים. אבל הם גם ילחמו על מה ששלו או ימותו בתהליך, אז זה המסר האחרון, שלאלוהים יש משהו אחר בראש עבורם, שקארה לוקחת ללב. בעלה בפתח המוות, הסמרטוטים ספוגי הדם נערמים במטבח שלה - נחישותה נבדקה. אבל קלרה תוביל את המשפחה ואת הבוקרים המסורים שלהם בסמכות נגד כל החום שיביא באנר. ועכשיו ברור שהעזרה של ספנסר לא כל כך רחוקה כמו שהיינו מאמינים, מה שמבטיח חיזוקים בדמות בחור שגבורה מלחמתית אולי גוזלת ממנו את נשמתו אבל גם סיפקה לו כישורים להכין טחון בשר מכל טווח תוקפני מלחמה.
ג'וני לופטוס הוא סופר ועורך עצמאי החי בשיקגולנד. עבודתו הופיעה ב-The Village Voice, All Music Guide, Pitchfork Media וניקי סוויפט. עקבו אחריו בטוויטר: @glennganges