ההתמוטטות הדומעת של לינדזי לוהן ב'ליפול לחג המולד' מרגישה אמיתית ושוברת לב

הסרט החדש של לינדזי לוהן, נופל לחג המולד - שהחלה לזרום הלאה נטפליקס היום - הוא, לרוב, מטופש, מהנה ומחמם את הלב.

אחרי הכל, מדובר ב-rom-com של חג על יורשת בקתת סקי עם אמנזיה. רוב ה-rom-com הנופשים בנושאי רשתות סקי עם אמנזיה לא באים עם מונולוגים רציניים של אוסקר-פיתיון. (האם 'יורשת אכסניית סקי' היא בכלל עניין? כמה כסף מרוויחים בקתות סקי?) אבל יש אחת קודרת, צובטת לב. נופל לחג המולד סצנה שנשענת על הכישרונות הדרמטיים של לוהן. ולא רק לוהן מוחצת את ההופעה שלה, אלא שהיא תמחץ את הלב שלך תוך כדי - במיוחד כשאתה צופה בסצנה דרך ההקשר של המאבקים של לוהן עצמו בהתמכרות.

כך זה יורד: דמותו של לוהן, סיירה בלמונט, מכה בראשה לאחר תאונת סקי מצערת. היא מתעוררת בבית חולים בלי מושג מי היא, קילומטרים מאכסניית הסקי המפוארת של אביה. יש לה בעל לינה וארוחת בוקר מקומי בשם ג'ייק (אקורד אוברסטריט) להודות על ההצלה שלה. כשהשוטרים לא מצליחים לזהות אותה (היא איבדה את הטלפון והארנק שלה בתאונה, כנראה!), ג'ייק מציע לתת לסיירה חדר. אבל אל תיתן לבחור הזה יותר מדי קרדיט על טוב הלב שלו - הוא גם מכניס אותה לעבודה. סיירה, שהיתה מפונקת להפליא בחיים שהיא לא זוכרת, נאבקת עם מטלות הבית הבסיסיות. היא לא יכולה לסדר את המיטה, היא מפילה מתלה של מגלשיים, ובאופן חריף ביותר, משליכה מיכל שלם של חומר ניקוי לתוך מטען הכביסה שלה. כשג'ייק מגלה שחדר הכביסה שנוצר מתמלא בקצף, הוא מתפרץ.

'תסתכל על הבלגן הזה!' הוא קורא. הוא לא ממש צועק, אבל זה קרוב. ואז, כשסיירה מתנצלת, הוא מגלגל את עיניו. 'גדול. זה הדבר האחרון שאני צריך כרגע'. קשה, אחי. אתה כן זוכר שיש לה שִׁכחָה , ימין?

סיירה ממהרת החוצה בדמעות. היא מטיילת אל האורוות, שם חי הסוס של הפונדק, בלתזר. כפי שיודעת כל נערת סוסים שמכבדת את עצמה, סוסים הם מדהים מאזינים כאשר יש לך התמוטטות. אז, בסצנה קורעת הלב ביותר של הסרט, סיירה פורקת את צרותיה על בלתזר.

'הייתי מציגה את עצמי, אבל אין לי מושג מי אני', היא אומרת בחיוך מימי. ואז, קולה של לוהן נסדק כשהיא ממשיכה, 'אבל אני יכולה להגיד לך שאני די אדם חסר תועלת. אני לא יכול לעשות שום דבר נכון. היית חושב שתהיה לי איזושהי מיומנות, נכון?'

וואו. זה מרגיש כאילו, ברגע הזה, לוהן מאבד את כל החטיבה של לשחק יורשת סקי עם אמנזיה. הדמעות האלה מרגישות אמיתיות. הנדנוד הזה בקולה מרגיש אותנטי. זה מרגיש כמו שֶׁלָה, כאילו היא מנצלת תחושת בושה גולמית מעברה. אולי אני קוראת בו, אבל לא קשה לדמיין שלוהן - שנאבקה במשך שנים בהתמכרות לסמים ולאלכוהול, והתקשורת לעגה באכזריות בנקודות השפל שלה - יודעת איך זה מרגיש להיתפס כחסר תועלת. לראות אותה נשברת ככה, בהקשר הזה - ולדעת את זה נופל לחג המולד הוא צעד ענק בקאמבק שלה - הוא מעבר לגעת.

בין אם הנהון מכוון למאבק שלה או לא, זו הופעה נהדרת של לוהן. זה טוב לראות את השחקנית שוב על רגליה. היא בהחלט לא חסרת תועלת.